תגובה על הראיון שערך אלון עידן
עם פרופ׳ אווה אילוז, ״הארץ״ 6.5.2022
מכתב למערכת מוסף ״הארץ״ שלא פורסם
פרופ' אווה אילוז, מתוך נקודת מוצא סוציולוגית,
חוזרת ומעלה את הטענה שהגורמים המשפיעים על
איכות החיים של האדם ואושרו, נמצאים בעיקרם
במציאות הסובבת אותו, ורק מיעוטם נמצאים בראשו,
במנגנונים הנפשיים שלו. לאור הנחה זאת, שינוי במצבו של האדם מחייב לטענתה התארגנות פוליטית קולקטיבית שמטרתה היא התמודדות עם מנגנוני כוח אינטרסנטים - כלכליים ופוליטיים, על מנת לשנות את מאזן הכוחות החברתי.
הטענה, החוזרת במאמריה היא שהפסיכולוגיה, במיוחד זו המתכנה "חיובית" - מחלישה את רצונו של היחיד להתמודד על שינוי חברתי.
ואיך גורמת הפסיכולוגיה להחלשת המאבק על שינוי חברתי? בכך שהיא מפנה את האצבע אל עבר אחריותו של היחיד על חייו ואושרו, ופועלת לשחרר אותו מתחושות הקיפוח שלו, מתסכוליו ומכעסיו.
ולכן, בעשותה כן היא מנציחה את הניצול של הרוב המוחלש בידי המיעוט החזק. מעמדה כזו בדיוק תארו פעם את העובד הסוציאלי הקהילתי כ"שלם ובלם", כלומר כזה שקונה בכסף ציבורי שקט תעשייתי בעבור הממסדים המשלמים את משכורתו.
ובכן, אני מרשה לעצמי לדבר בשם עמיתי למקצוע הפסיכולוגיה ולומר: מודים ב"אשמה". אכן במרכז ההוויה של הטיפול הפסיכולוגי עומד היחיד, מצוקותיו, כמיהותיו, ושאיפתו לטוב. הטיפול הפסיכולוגי במהותו מעודד את לקיחת האחריות של האדם על חייו ואת השתחררותו מתחושות של אין אונים וקורבניות. הטיפול הפסיכולוגי חותר לחיזוק אמונתו של האדם בעצמו ולקבלתו את עצמו כמות שהוא. הוא מסייע להשתחררות מדיכאונות וחרדות שמייצרים פרשנויות מופרכות ומייאשות של המציאות. וכן, הטיפול הפסיכולוגי מכוון לסייע לאדם הסובל ליצור לעצמו סיפור חיים כזה שניתן לחיות אתו בשלום ושמאפשר התפתחות ויצירה לצד הבנה של מגבלות המציאות החיצונית והפנימית כאחד.
אני מאמין שאנשים שלימדו עצמם לקחת אחריות על חייהם יהיו מסוגלים להשתחרר מאותו "חוסר אונים נרכש", עליו מדברת אווה אילוז. הם יהיו אנשים אופטימיים המאמינים ביכולתם לעשות שינוי בחייהם, בין אם השינוי יחייב התארגנות חברתית פוליטית, בין אם השגתו תחייב פעולה במרחב האישי הפרטי, ובין אם יחייב הדבר בעיקר שינוי בעמדות ביחס למציאות החיצונית או הפנימית.
ללא קיומם של תהליכים פנימיים המעודדים את היחיד לקחת אחריות על חייו – כתוצאה של הכרה פנימית ספונטנית, או כתוצאה של תהליך טיפולי - עלולות להתחזק בחייו תחושות של סבל, החמצה, קורבניות וחוסר אונים. הסיכוי שמצב כזה יביא לגישה פרואקטיבית המובילה לשינוי חברתי הנו קלוש.
חיים פרי, פסיכולוג קליני הרצליה.
מודה ב״אשמה״
